השירים

שירים שפורסמו בישראל

כאילו מעולם לא הכרנו

אררט, כתב עת ליצירה קיומית • גיליון 3, יולי, 2022

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹבֵר עַל פְּנֵי אִשָּׁה
וְהַמַּבָּטִים נִלְכָּדִים
אֵינְסְפוֹר חַיִּים עוֹבְרִים בֵּינֵינוּ.
אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים הַצִּדָּה… <להמשך קריאה>

ליד המדרכה

עיתון 77, כתב עת לספרות • אוקטובר, 2021

מַקְּלוֹת דֶּשֶׁא וְעָלִים יְבֵשִׁים
נוֹשְׁמִים מִתַּחַת לַמַּיִם,
כְּאִלּוּ שֶׁהָאֲדָמָה הִיא שְׁקוּפָה,
יֵשׁ צִנּוֹר שָׁבוּר בְּתוֹךְ שִׂיחַ וּשְׁלוּלִית,
לְיַד הַמִּדְרָכָה.

שְׁנֵי עוֹרְבִים עוֹמְדִים יַחַד אִתִּי,
הֵם תּוֹלְשִׁים נְבָטִים מֵחֲרִיצִים בָּאַסְפַלְט
טִּפּוֹת נוֹצְצוֹת עַל נוֹצוֹת,
אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל אֶחָד,
מְדַלֵּג, מְדַלֵּג, לְתוֹךְ הַבְּרֵכָה,
מְנַעֵר כְּנָפַיִם,
אֲנִי נוֹשֵׁם לִרְוָחָה
מַהֵר –
לִנְשֹׁם

לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ
יִתְקַשֵּׁר לָעִירִיָּה
וְהֵם יָבוֹאוּ
לִסְתֹּם אֶת דְּלִיפַת הַיֹּפִי הַזֹּאת
בְּאֶמְצַע הַמִּדְרָכָה.

זכרונות

מדור הספרות, הארץ • 26 בספטמבר, 2021

הִיא בַּמִּטְבָּח
מְבַשֶּׁלֶת לוֹ זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת
מֵחָלָב, שַׁמֶּנֶת
וּבֹקֶר שֶׁל יוֹם חֹפֶשׁ וְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת

אֲנִי עָיֵף וְכַנִּרְאֶה קְצָת חוֹלֵה
מִשְׁתַּעֵל
אֲנִי מֵכִין בֵּיצִים קָשׁוֹת וְקָפֶה
יוֹצֵא מֵהַדֶּלֶת לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, לְעַשֵּׁן
וְהוּא בּוֹכֶה
וְקוֹרֵא לִי
הוּא אַף פַּעַם לֹא מַרְשֶׁה לִי לָצֵאת
כְּשֶׁהִיא מְכִינָה זִכְרוֹנוֹת

הוּא צוֹדֵק
אֲנִי טוֹעֶה
אֲנִי לֹא זוֹכֵר כִּמְעַט שׁוּם דָּבָר חוּץ מִטָּעֻיּוֹת
כַּנִּרְאֶה גַּם הוּא
אוּלַי כֻּלָּנוּ כָּאֵלֶּה

סְבִיבֵנוּ הַכֹּל נָכוֹן
הַכְּבִישִׁים רֵיקִים
הַחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים
בְּבִנְיְנֵי דִּירוֹת
שֶׁל 7 אוֹ 10 קוֹמוֹת
הַגְּבָרִים נֶאֱנָחִים
וְהַנָּשִׁים צוֹחֲקוֹת
כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ

הַחַיִּים מְכִינִים לָנוּ
חֲרָדוֹת רְגִילוֹת
אַשְׁמָה
וַחֲרָטוֹת
עֲיֵפוּת שֶׁלֹּא צְרִיכָה לְעַיֵּף כְּדֵי
שֶׁלֹּא נִזְכֹּר
וַאֲני מֵכִין לָנוּ
בֵּיצִים קָשׁוֹת

לשבת על הספה

מאזניים, כתב עת לספרות • גליון אוגוסט, 2021

לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה בְּאֶמְצַע הַקֹּר
שֶׁל דִּירָה בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית,
בְּלִי תְּהִלָּה
בְּלִי אַלְמוֹנִיּוּת
בְּלִי אַהֲבָה
בְּלִי בְּדִידוּת
בְּלִי מִסְפַּר טֶלֶפוֹן,
בְּלִי חָתוּל.
חַסֵּר
הָאֶלֶמֶנְט הַדְּרָמָטִי,
שֶׁהָיָה מַצִּיל אוֹתָנוּ, וַחֲסֵרִים
הַצּוֹפִים
שֶׁהָיוּ הוֹפְכִים אוֹתָנוּ בְּמַבָּט אֶחָד
לְקַיָּמִים.
אֲנַחְנוּ הֶחָתוּל
שֶׁל שְרֵדִינְגֶר.
אֲנַחְנוּ נוֹכָחִים רַק כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵרִים מֵעָלֵינוּ
אֶת מִכְסֵה הַקֻּפְסָה
וּמֵצִיץ:
כֵּן, אֲנַחְנוּ שָׁם.

אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים כָּל כָּךְ נִבְגָּדִים.
זֶה לֹא נָחוּץ, כַּמּוּבָן
בְּכֻלָּנוּ יֵשׁ אַהֲבָה
לָתֵת.
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה.
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה חֲתוּלִים.

מאפרות

מאזניים, כתב עת לספרות • גליון אוגוסט, 2021

יֵשׁ לִי מַאֲפֵרָה בָּרֹאשׁ.
בְּדָלִים שֶׁל רַעְיוֹנוֹת
וְאֵפֶר בַּקַּרְקָעִית.
אִם מִישֶׁהוּ יִשְׁאַל,
אָז כֵּן, גם מֵהַנֶּפֶשׁ נִשְׁאַר אֵפֶר.

עוֹלָם שָׁלֵם
מֵאֲפֵר לְתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי
אֲנָשִׁים מַעֲדִיפִים שְׁקָרִים עַל פִּתְרוֹנוֹת
אֲנִי יָכוֹל לְהָבִין אוֹתָם.
אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת כְּבָר יֵשׁ לְאָדָם
לֹא אֲהוּב
חוּץ מֵאַהֲבָה עַצְמִית.

הָאִמָּהוֹת שֶׁלָּנוּ לִמְּדוּ אוֹתָנוּ אֶת
לִטּוּף הָרֹאשׁ
וַאֲנַחְנוּ מְלַטְּפִים אוֹתוֹ
וּמְמַלְּאִים אוֹתוֹ הִתְרַגְּשׁוּת
וּבְדָלִים

וְהָאֵפֶר נִשְׁפַּךְ מֵהַמַּאֲפֵרוֹת וְנוֹשֵׁר עַל הָעֵינַיִם
הוּא חַם
וַאֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים בְּאִמָּהוֹת
וּמְעַשְּׁנִים.

המוזיקה

מוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות • 21.10.2020

אַתָּה לֹא יָכֹל לְהָבִין
אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת. לְפַעְנֵחַ אוֹתָם.
לֹא נוֹעַדְנוּ לְהַכִּיר מִילְיַארְד נֶפֶשׁ.
זֶה יִהְיֶה כְּמוֹ לְנַסּוֹת לִקְרֹא עִתּוֹן מִתְעוֹפֵף בָּרוּחַ
בְּתוֹךְ סוּפַת עִתּוֹנִים בְּגֹדֶל אַטְמוֹסְפֶרִי
שֶׁל הוּרִיקָן.

אַתָּה לֹא יָכֹל לַעֲקֹב אַחֲרֵי כָּל מִשְׁפָּט,
בְּחֶבְרַת הַמִּילְיַארְדִים.
זֶה מְפָרֵק אוֹתָנוּ.
אַתָּה צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב לִשְׁרִיקַת הָרוּחַ.

אִי-אֶפְשָׁר לִפְתֹּר שׁוּם דָּבָר.
אֲבָל אַתָּה יָכוֹל
לְהַקְשִׁיב לַמּוּזִיקָה.
הִקְשִׁיבוּ לַמּוּזִיקָה.

שֶׁל תֵּבַת הַנְּגִינָה הַפְּלָנֶטָרִית
מִסְתּוֹבֶבֶת
סְבִיב עַצְמָהּ

אַל תְּנַסּוּ
לַעֲמֹד בַּזֶּה

נָסוּ
לִרְקֹד

אני ואבי

מדור הספרות, הארץ • 03.10.2019

הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ הִתְקַבֵּל לְפִרְסוּם סֵפֶר שִׁירָהּ שֶׁלִּי
הָיְתָה כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים. הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
בָּהּ הִתְפַּרְסֵם סֵפֶר שִׁירָהּ שֶׁלִּי (סֵפֶר אַחֵר)
הָיְתָה כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן אַרְבָּעִים. אַחֲרֵי שֶׁכָּתַבְתִּי
עוֹד 3 אוֹ 4 סְפָרִים.
הָיִיתִי צָרִיךְ לִחְיוֹת פַּעֲמַיִם כְּדֵי
לְהוֹצִיא סֵפֶר שִׁירָה אֶחָד.
פַּעֲמַיִם בֶּן עֶשְׂרִים. שְׁנֵי חַיִּים.
הַמּוֹ"ל שֶׁקִּבֵּל אֶת הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן הַהוּא
בִּקֵּשׁ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים וְלִי לֹא הָיָה
סְכוּם כָּזֶה.
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַצְמִיחַ בְּתוֹכִי אָדָם חָדָשׁ
שֶׁיִּהְיֶה לִי לְאָב.
שֶׁיּוּכַל לְפַרְנֵס אוֹתִי, לָשֵֹאת אוֹתִי עַל יָדָיו.
אֲנִי קוֹרֵא לָזֶה: הוֹרוּת־עַצְמִית.
הֶעֱרַמְתִּי עַל מַחְזוֹר הַחַיִּים,
בָּרָאתִי אֶת מִי שֶׁבָּרָא אוֹתִי.
כְּמוֹ כָּל בֵּן, גַּם אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת אָבִי.
אֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנּוּ
וּמַזְכִּיר מִדֵּי פַּעַם לְעַצְמִי,
שֶׁאֲנִי לֹא צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ — הוּא לֹא אֲנִי.
אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים. אֲבִי נוֹיְרוֹבִּיוֹלוֹג. אֲנִי עַצְלָן,
אֲבִי דּוֹחֵק בִּי לָזוּז.
אֲנִי מֵרִיחַ מִשּׁוֹקוֹלָד וְסִיגַרְיוֹת, אָבִי חָמוּץ כְּמוֹ זֵעָה.
אֲנִי בַּיְשָׁן. אָבִי מֵעֵז, לֹא אִכְפַּת לוֹ, בִּמְיֻחָד לֹא אִכְפַּת לוֹ
לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ.
בִּשְׁבִילִי.
כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה — מֵבִיךְ אֶת עַצְמוֹ,
אָז אֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹכוֹ
(יֵשׁ לָנוּ מַמָּשׁ אֶת אוֹתוֹ הַגּוּף)
וּמִתְבּוֹנֵן בִּבְנֵי הָאָדָם
דֶּרֶךְ חֲרַכֵּי הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ.
וְזֶה מְאַפְשֵׁר לִי לַחְקֹר,
אַתְּ טוּב הַלֵּב וְאֶת הָרִשְׁעוּת,
אֶת הָעֲיֵפוּת, אֶת הַזַּעַם
שֶׁבַּפָּנִים הַכּוֹעֲסוֹת,
עַל מָוֶת מִתְמַשֵּׁךְ
וְחַיִּים שֶׁלֹּא נוֹצְרוּ.
עַל יַתְמוּת מוּלֶדֶת.

הייתה לי אהדה כלפיך

שיר לשבת במדור השירה באסטה, מגזין העוקץ • 06.07.2019

הָיְתָה לִי אַהֲדָה כְּלַפֶּיךָ
וְאָמַרְתִּי לְכֻלָּם
כָּמַהּ עָדִין אַתָּה וְנֶחְמָד,
מַמָּשׁ כְּמוֹ חַיַּת מַחְמָד,
ואֲנִי עַצְמִי, אֲנִי אִישִׁית,
טָפַחְתִּי לְךָ עַל הָעֹרֶף
בְּמֶחֱוָה אֱנוֹשִׁית,
שֶׁנּוֹתֵן אָדָם
לְכֶלֶב נֶאֱמָן רִגְשִׁית.

הָיְתָה לִי אַהֲדָה כְּלַפֶּיךָ
כְּשֶׁהִסְתַּפַּקְתָּ בְּכוּכִים
שֶׁיָּאִים לְעַכְבָּרִים
וְלֹא נָסַעְתָּ כָּמוֹנִי, בִּמְכוֹנִית
אֶלָּא רַק בְּתַחְבּוּרָה צִבּוּרִית
וְנִקִּיתָ סְבִיבִי כִּמְעַט לְלֹא תְּמוּרָה
וְנִלְחַמְתָּ וּמַתְּתַ עֲבוּרִי לְלֹא הִלַּת גְּבוּרָה
וְלֹא בִּקַּשְׁתָּ דָּבָר
מִלְּבַד מֶחֱוָה אֱנוֹשִׁית
שֶׁנּוֹתֵן אָדָם לְכֶלֶב
נֶאֱמָן רִגְשִׁית.

הָיְתָה לִי אַהֲדָה כְּלַפֶּיךָ.

הָיְתָה לִי אַהֲדָה
לְגֵוְךָ הַכָּפוּף
לְצַוָּארְךָ הֶחָשׂוּף
לְדָמְךָ הַשָּׁקוּף
וְלַתְּנוּחָה הַנּוֹחָה
לִסְטִירָה אוֹ לִטְפִיחָה.

הָיְתָה לִי אַהֲדָה כְּלַפֶּיךָ.

הָיְתָה לִי אַהֲדָה.
עַד שֶׁזָּקַפְתָּ קוֹמָה.
וְאָז הִיא נֶעֶלְמָה.

טיול ביום שישי של חג לגן החיות

מדור הספרות, הארץ • 12.03.2019

רָאִינוּ מִשְׁפָּחָה לְיַד הָאוֹטוֹ־גְּלִידָה.
אַרְבָּעָה יְלָדִים, אַבָּא, אִמָּא, הֵרָיוֹן,
יוֹשְׁבִים עִם הַשְּׁאָר עַל הַדֶּשֶׁא הַסִּינְתֶּטִי, מִסָּבִיב לָאֹכֶל.

כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה כֻּלּוֹ שֹׂבַע,
מֵאַרְטִיק, קֻבִּיּוֹת אֲבַטִּיחַ, עֲנָבִים בְּלִי אֶשְׁכּוֹל,
הָעֵינַיִם הַשֻּׁמָּנִיּוֹת שֶׁל הָאַבָּא נָצְצוּ
בְּסִפּוּק
אֲנִי רוֹאֶה עָלָיו אֶת בִּנְיַן הָעִירִיָּה, קוֹמָה שָׁלוֹשׁ
וְאַרְבָּעָה חֲדָרִים בְּקוֹלוֹנְיָה
יֵשׁ הִפְּנוּט קָבוּעַ בַּמַּבָּט הַנִּסְעָר־מִשַּׁלְוָה שֶׁל אִשְׁתּוֹ
"אֲכַלְתֶּם מַסְפִּיק עֲנָבִים!"

הַשֹּׂבַע הָאִלֵּם הַזֶּה.

הָעוֹלָם, נוֹצַר עֲבוּרוֹ.

הַיִּעוּד שֶׁ לָּ נ וּ,
הוּא מָוֶת בְּחַיֵּינוּ
וְכִשָּׁלוֹן.

טִיּוּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁל חַג לְגַן הַחַיּוֹת.

אַף־אֶחָד לֹא מַרְגִּישׁ אֶת הַסֵּבֶל
אַף אֶחָד לֹא מַרְגִּישׁ אֶת שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב.
גְּבָרִים עִם פָּנִים
מֻשְׁחָתִים מֵהִשָּׂרְדוּת.

הַנֶּפֶשׁ רוֹצָה לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּקִּיּוּם
בְּשָׁדַיִם בְּבִירָה בַּשָּׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר בְּעוֹר לֹא שָׁזוּף בְּחוֹפִים לֹא מֻסְדָּרִים,
אֲבָל הַשָּׁדַיִם מְרוּטִים מֵינִיקָה
וּבְשָׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר בַּמִּשְׂרָדִים
אֵין שֶׁמֶשׁ לְיַד פִּנּוֹת הַקָּפֶה.
תּוֹר קָטָן. כּוֹס רְבִיעִית.
נוֹעַדְנוּ לִלְמֹד לְהַעֲרִיךְ
טִיּוּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁל חַג לְגַן הַחַיּוֹת.

לעניין האמונה

שיר ביום, ידיעות אחרונות • 2018

בָּעֶרֶב פִּרְסַמְתִּי פּוֹסְט שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַסֵּפֶר אָזַל בַּהוֹצָאָה
וּמַדְפִּיסִים מַהֲדוּרָה שְׁנִיָּה
בַּבֹּקֶר קַמְתִּי
בְּבֶהָלָה
הַתִּינוֹק שָׁבַר כּוֹס זְכוּכִית בַּסָּלוֹן
וְהִיא רָצָה לְשָׁם בִּדְהָרָה
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִיא הֶחְלִיפָה לוֹ חִתּוּל
הִיא גִּלְּתָה שֶׁהַשִּׁלְשׁוּל, חָזַר
יָצָאתִי מֵהָאַמְבַּטְיָה וְגִלִּיתִי שֶׁהַצִּילִינְדֶּר בַּדֶּלֶת
שׁוּב נִשְׁבַּר
הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאַדְפִּיס אֶת הַהַפְנָיוֹת
שֶׁהָרוֹפְאָה נָתְנָה לַדְּגִימוֹת
אֲבָל הַמַּחְשֵׁב לֹא עָבַד
וְהִיא סָגְרָה אֶת הָאַמְבַּטְיָה
וְעַכְשָׁו הַדֶּלֶת נִנְעֲלָה
כִּי הַצִּילִינְדֶּר הָיָה שְׁבוּר
הַלָּשׁוֹן נִתְּקָה מֵהַיָּדִית וְנִתְקְעָה בַּחֹר שֶׁלָּהּ
בֵּינְתַיִם גִּלִּיתִי שֶׁהַמַּחְשֵׁב בְּסֵדֶר –
הוּא לֹא עוֹבֵד כִּי יֵשׁ קֶצֶר בְּכָל הַחֶדֶר
וְאֶת הַהַפְנָיוֹת
אִי-אֶפְשָׁר לְהַדְפִּיס כִּי צָרִיךְ הָיָה לְהִכָּנֵס
מְאֶקְסְפְּלוֹרֶר
וְעַכְשָׁו מְאֻחָר מִדַּי
בְּלִי חַשְׁמַל
בְּלִי שֵׁרוּתִים
בְּלִי אַמְבַּטְיָה
בְּלִי הַכּוֹס-וּוִיסְקִי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה מֵהַיְּרֻשָּׁה
שֶׁל סַבָּא שֶׁלִּי
וְהִיא צוֹרַחַת עָלַי
וַאֲנִי נוֹזֵף בָּהּ
וְהַתִּינוֹק כּוֹעֵס עָלֵינוּ.
וְזֶה בְּהִתְיַחֵס לִשְׁאֵלַתְכֶם
אִם אֲנִי מַאֲמִין בְּעַיִן הָרַע.

מכתב תודה לחייל

מדור הספרות, הארץ • 26.12.2017

פָּלַשְׁתָּ לְבֵיתִי
בְּאוֹר יוֹם בְּחֶשְׁכַת לַיִל בְּאוֹר לַיִל בְּחֶשְׁכַת יוֹם
חָמוּשׁ בְּכַת רוֹבֶה בָּאֲזִקּוֹן בְּתַקְצִיב הַסְבָּרָה, בִּפְגִישׁוֹת בְּדֶרֶג בָּכִיר
פָּלַשְׁתָּ אֶל אִמִּי אֶל אָבִי אֶל אֲחוֹתִי אֶל אָחִי
אֶל יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר אֶל יַלְדֵי הַגַּן אֶל יַלְדֵי הָרֶחֶם
אֲנִי יוֹדַעַת כִּי הָיִיתִי שָׁם כְּשֶׁבָּאתָ
תָּמִיד הָיִיתִי שָׁם
תָּמִיד בָּאתָ
לֹא הָיָה לִי מָקוֹם אַחֵר לִהְיוֹת
לֹא הָיָה לְרַגְלֶיךָ לְיָדֶיךָ לְרֹאשְׁךָ לַקַּסְדָּה לַמַּגָּפַיִם מָה לִהְיוֹת
מִלְּבַד פּוֹלֵשׁ בִּכְפִיָּה: אַנָּס
כְּשֶׁעֶמְדַּת זָקִיף
לְיַד בֵּיתִי.
אֲנִי יוֹדַעַת, אַף אֶחָד לֹא שָׁאַל אוֹתְךָ. גַּם לֹא אַתָּה?
כָּל חַיַּי אַתָּה נוֹסֵעַ בִּי
בְּגִי'פּ סוּפָה בְּהָאמֶר בְּטַנְק מֶרְכָּבָה סִימָן 3 בְּדַחְפּוֹר D9 בַּחֲצָצִית בְּבוֹאֵשׁ
אַתָּה מְסַיֵּר סְבִיבִי אַתָּה מְתַצְפֵּת עָלַי אַתָּה
מֵקִים מַחְסוֹמֵי פֶּתַע וּכְלוּבִים
וְאָז חוֹצֶה אוֹתָם וְנִכְנַס —
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד.
אֲנִי סוֹטֶרֶת לְךָ.
וְאַתָּה עוֹמֵד.
תּוֹדָה,
שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בִּי
בְּאוֹר יוֹם בְּחֶשְׁכַת לַיִל בְּאוֹר לַיִל בְּחֶשְׁכַת יוֹם
חָמוּשׁ בְּכַת רוֹבֶה בָּאֲזִקּוֹן בְּתַקְצִיב הַסְבָּרָה, בִּפְגִישׁוֹת בְּדֶרֶג בָּכִיר
בִּשְׁלִילַת תּוֹשָׁבוּת בִּשְׁלִילַת קִירוֹת בִּשְׁלִילַת מִטּוֹת בִּשְׁלִילַת אִשּׁוּר כְּנִיסָה
לַבַּיִת שֶׁלִּי.
וְלֹא בּוֹעֵט בִּי
אוֹ
יוֹרֶה.
תּוֹדָה לְךָ,
אַנָּסִי הֵָאֱנוֹשִׁי.

תעודת הזהות

מדור הספרות, הארץ • 24.04.2017

בִּתְעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת 46 קַוִּים שְׁחֹרִים
מְפֻסְפָּסִים.
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב,
עָלַי לְהַצִּיג אֶת תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי.

הַקּוֹרְאִים יִשְׁפְּטוּ:
רֵאשִׁית כֹּל — מַהִי הַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ?
נוֹטְלִים מִיָּדְךָ אֶת הַתְּעוּדָה.
מַבִּיטִים בְּעֵינֶיךָ,
וּבִתְעוּדַת הַזֶּהוּת.
בִּשְׂעָרְךָ,
וּבִתְעוּדַת הַזֶּהוּת.
שִׁמְךָ הַפְּרָטִי, שֵׁם
הַמִּשְׁפָּחָה.
הַאִם הוּא מִן הַמִּשְׁפָּחָה?

מַחְזִירִים אֶת הַתְּעוּדָה,
קוֹרְאִים אֶת הַשִּׁיר.
מַבִּיטִים בַּמִּלִּים שֶׁלְּךָ,
וּבְעֵינֶיךָ.
בַּחִרְחוּרִים,
וּבְפָנֶיךָ.
בַּבְּחִילוֹת,
וּבִשְׂפָתֶיךָ.
בַּזְּמַן הַזֶּה, מַשְׁגִּיחֵי הַזֶּהוּת
מִתְעַמְּקִים בְּנִתּוּחַ סִפְרוּתִי:
מַהִי הַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ?
וּמַהִי הַזֶּהוּת
שֶׁבַּשִּׁיר?
הֵם שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת סִפְרוּתִיּוֹת:
הַאִם הוּא נֶאֱמָן לְזֶהוּת שֶׁלּוֹ?
הַאִם הַזֶּהוּת
אוֹתֶנְטִית?
אוֹ שֶׁהוּא מִתְחַזֶּה?
אוֹ חָמוּר יוֹתֵר —
שׂוֹנֵא אֶת הַזֶּהוּת
אֲבָל מִתְחַנֵּף,
כְּדֵי שֶׁמַּשְׁגִּיחֵי הַזֶּהוּת
יַכְנִיסוּ לָעִתּוֹן?

"אֲנִי מִצְטַעֵר, הַבִּיטוּ בַּתְּעוּדָה
כַּמָּה שֶׁתִּרְצוּ,
אֵין לִי זֶהוּת קְבוּצָתִית.
הַזֶּהוּת שֶׁלִּי, הִיא אִישִׁית".
"אֲדוֹנִי, לְכָל אֶחָד כָּאן יֵשׁ זֶהוּת
קְבוּצָתִית".
"לִי אֵין".
"אָז תִּבְחַר".
"אֲנִי לֹא מִזְדַּהֶה עִם קְבוּצוֹת. רַק עִם
בְּנֵי־אָדָם".
"זֶה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה לֹא מִזְדַּהֶה אִתָּנוּ?"
"נָכוֹן".
"אַתָּה יָכוֹל לַחְזֹר עַל זֶה? בִּשְׁבִיל הַפְּרוֹטוֹקוֹל".
"אֲנִי לֹא מִזְדַּהֶה אִתְּכֶם. אֲנִי לֹא מִזְדַּהֶה
עִם קְבוּצוֹת. אֵין קְבוּצוֹת. קְבוּצוֹת הֵן
פִיקְצְיָה. יֵשׁ רַק בְּנֵי־אָדָם".
"אַתָּה קוֹרֵא לִי שַׁקְרָן?"
"כֵּן. הוֹנָאָה עַצְמִית הִיא בְּהֶחְלֵט שֶׁקֶר".
"אֲדוֹנִי, תַּעֲמֹד בְּבַקָּשָׁה בַּצַּד. וְאַתָּה,
קַח מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּיָרוֹת
וְאֶת הָעֵט".

מַשְׁגִּיחֵי הַזֶּהוּת הִסְתּוֹדְדוּ עִם מַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר,
הִתְקַיְּמָה הִתְיַעֲצוּת עִם הַתַּחֲנָה
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת תֵּל אָבִיב. קוֹל סַמְכוּתִי
רִשְׁרֵשׁ מֵהַמַּכְשִׁיר — "תִּבְדֹּק אוֹתוֹ במש"ז
(מַאֲגַר שִׂיחַ זֶהֻיּוֹת; א"ש). תִּרְאֶה אִם יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה
'בְּלִי זֶהוּת קְבוּצָתִית'. אִם לֹא
תָּבִיא אוֹתוֹ לַתַּחֲנָה".

בַּתַּחֲנָה שָׁאַלְתִּי — "זֶהוּת כְּמוֹ — הַגְדָּרָה
עַצְמִית?"
"לֹא. זֶהוּת כְּמוֹ זֶהוּת קְבוּצָתִית. לְמִי אַתָּה שַׁיָּךְ?"
"אֲנִי לֹא שַׁיָּךְ".
"תִּרְאֶה לִי קַרְיוֹטִיפּ".
שָׁלַפְתִּי שׁוּב אֶת תְּעוּדַת הַזֶּהוּת עִם 46 הַפַּסִּים.
"רוֹאִים פֹּה בַּכְרוֹמוֹזוֹמִים שֶׁאַתָּה
חֲצִי פַּרְסִי חֲצִי פּוֹלָנִי".
"וְרוֹאִים שָׁם שֶׁכְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת גֵתֶה בָּכִיתִי?"
"אֲדוֹנִי, אֵלּוּ עִנְיָנִים רְצִינִיִּים".
"ווּדִי אֶלֶן לִמֵּד אוֹתִי בְּלִי לְהַכִּיר אוֹתִי —
אֶת זֶה רוֹאִים שָׁם?"

הֵם שִׁחְרְרוּ אוֹתִי כְּבָר בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב,
בְּאַזְהָרָה בִּלְבַד, אֲבָל בִּתְנָאִים מַגְבִּילִים:
לֹא אֶשְׁלַח עוֹד שִׁירִים לָעוֹרֵךְ, עַד
שֶׁאֶעֱבֹר סַדְנָה
בְּגִזְעָנוּת־עַצְמִית.

שלכת

שיר לשבת במדור השירה באסטה, מגזין העוקץ • 30.10.2015

לְאַפֶַר בַּכּוֹסוֹת וּכְשֶׁהֵן מִתְמַלְּאוֹת זֶה נִשְׁפַּךְ עַל
הַשֻּׁלְחָן, הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת אֶת הַבְּדָלִים עַל הָרִצְפָּה.
בַּהַתְחָלָה, כְּשֶׁנּוֹשֵׁר אֵפֶר מֵהַסִּיגַרְיָה אַתָּה מְעָוֵוה
אֶת הַפָּנִים, מִסְתַּכֵּל עַל הַשֻּׁלְחָן – אוּלַי יֵשׁ שָׁם
דַּף נְיָר לְנַקּוֹת אֶת זֶה? אֲבָל אַחֲרֵי יָמִים אַתָּה
מֵנִיחַ לְזֶה. לֹא אִכְפַּת לְךָ לְאָן בְּדִיּוּק הָאֵפֶר נוֹשֵׁר.
הָרוּחַ מְנַקָּה הַכֹּל.

אַתָּה שׁוֹכֵב עַל הַגַּב, עַל הַסַּפָּה.
הַחַלּוֹן שֶׁל הַסָּלוֹן פָּתוּחַ. זֶהוּ חַלּוֹן גָּדוֹל,
וְהָאוֹר מֵצִיף אֶת הַחֶדֶר. נָקִי, טָהוֹר, אוֹר לֹא
נָגוּעַ. אַתָּה מְנַסֶּה לְהִתְנַחֵם בּוֹ. עַמּוּד אָבָק עוֹלֶה
בַּאֲוִיר וְזוֹהֵר, וְעַכְשָׁו גַּם הָאָבָק הוּא טָהוֹר.
הַשָּׁמַיִם בַּחוּץ כִּמְעַט לְבָנִים, כְּמוֹ פְּרִי מִתְפָּקֵעַ
מֵעָסִיס. רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת עַל פָּנֶיךָ וְאַתָּה מְנַסֶּה
לְהִתְרַכֵּז בְּזֶה, לִנְשֹׁם אֶת זֶה, אוֹר וְאָבָק וְשָׁמַיִם
וְרוּחַ. זֶה לֹא מָה שֶׁקַּיָּם בֶּאֱמֶת, מָה שֶׁקַּיָּם
בֶּאֱמֶת הוּא מָנוֹעַ שֶׁל אוֹטוֹבּוּס, פִּצְעוֹן בְּפִטְמָה,
הַחְמָצָה קִיּוּמִית, הַחְמָצָה הֶכְרֵחִית שֶׁאֵין מְמַנֶּה
מִפְלָט.

מָה שֶׁיֵּשׁ בֶּאֱמֶת הוּא נָשִׁים, וַעֲבוֹדוֹת
מְחוּרְבָּנוֹת בִּשְׂכַר רָעָב, וְגַם רָעָב יֵשׁ בֶּאֱמֶת
וְזֵעָה, וְאֶת הַצְּרִיבָה הַזֹּאת בְּתַחְתִּית הַגָּרוֹן
כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לֶאֱחֹז אֶת כָּל הַקְּרַעִים הַמְּשֻׁנִים
שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ, שְׁמִי בִּכְלָל הֶחְלִיט שֶׁהֵם שֶׁלְּךָ,
וַדַּאי שֶׁלֹּא אַתָּה. אַתָּה רַק זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ
לָשֵׂאת אוֹתָם, עֲבוּר מִי?

יֵשׁ
לַנָּסוֹת לְהַקִּיף אֶת כָּל הַפִּסּוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת,
ואֵיכְשׁהוּ לְהִתְקַדֵּם, כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל מִמְּךָ כָּל הַזְּמַן.
הָאֹזֶן נוֹשֶׁרֶת. הָאַף נוֹשֵׁר. הַזַּיִן נוֹשֵׁר. הַחֲלוֹמוֹת
נוֹשְׁרִים. הָתוֹבָנוֹת נוֹשְׁרוֹת. הַהָזָיוֹת. אִישׁ
בַּשַּׁלֶּכֶת. אִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. וְכֻלָּן
צְרִיכוֹת לְהַחֲזִיק בְּכָל רֶגַע בְּכָל עַלְעָלָיו.

מִצִּדִּי
שֶׁהַכֹּל יָעוּף בָּרוּחַ, הָאַף, הַזַּיִן, שֵׂעָר הֶחָזֶה,
הַכֹּל חוּץ מֵהַסִּיגַרְיָה נוֹבְּלֵס הַזֹּאת, דַּרְכָּהּ אֲנִי
נוֹשֵׁם אֶת הַחַיִּים. אָז אַתָּה עוֹצֵם עֵינַיִם וּמְנַסֶּה
לְהִתְמַסֵּר לְזֶה. רוּחַ קְרִירָה-חַמִימָה.

ממש

שיר לשבת במדור השירה באסטה, מגזין העוקץ • 06.16.2014

אֵינִי מַרְגִּישׁ מַמָּשׁ.
הַמַּמָּשׁ, מָהוּ?
אֵינִי מַרְגִּישׁ בּוֹ.
קָמִים, מתגלחים, הוֹלְכִים, חוֹזְרִים,
יוֹשְׁבִים, שׁוֹכְבִים, קָמִים.
וּמָתַי קַיָּמִים?
קַיָּמִים כְּשֶׁנִּמְאַס.
כְּשֶׁצּוֹעֲקִים, אַז קַיָּמִים. לְרֶגַע.
וְאָז שׁוּב שׁוֹכְחִים.