המשורר והחשפנית

הוצאת עם עובד, 2020 • לדף הספר באתר עם עובד • בסטימצקי • בצומת ספרים • באתר עברית • פרק ראשון

בין עבודה מזדמנת אחת לאחרת, כולן בתנאים לא תנאים, יהושע חולם להיות יום אחד – ורצוי בהקדם – משורר מפורסם; כזה שמדברים עליו, מראיינים אותו, עושים סרטים על חייו. בינתיים, בדירה קטנה שהוא מתקשה לשלם עליה, הוא מקליד בלילות את שיריו במכונת כתיבה עתיקה (את המחשב הוא מדליק רק כדי לצפות בפורנו), ובימים הוא מתכנן מה יעשה במקדמה העצומה שיזכה בה עוד לפני התהילה. הוא מחליף עבודות, חורק שיניים במהלכן וחולם בו בזמן. כדי שספר שיריו יראה אור יעשה הכול, אלא אם כן מצפונו יעצור אותו.
אבל מה קורה לו כשהוא פוגש רקדנית חושנית שמתפרנסת ממופעי ריקוד באירועים פרטיים? האם היא תסיט אותו מדרכו או להפך, תעזור לו לממש את חלומו הגדול?

ביקורות

"היחס לעולם העבודה הקסים אותי. הרעיון הזה, שהוא הולך לראיונות עבודה והוא לא יכול להגיד לאנשים, 'אני שונא את העבודה שהצעת לי, אני אקח אותה בכל מקרה, כי אני צריך עבודה' – המשחק הזה של עולם העבודה – נהדר". "חשבתי שזה ספר נהדר, מאוד מאוד נהניתי ממנו". מיה סלע, "מה שכרוך", כאן תרבות <להאזנה לריאיון המלא>

"יש משהו ייחודי ויפה בספר שמנסה ולרוב מצליח למצוא דרך להתבונן בפרח קיר שנלחם על מקומו בין בדלי סיגריה. ולומר משהו עצוב ומצחיק על הפנטזיה הזאת, לפרוח ולהישרף. בכלל, קריאה ברומן של שמואלי מזכירה שקשה אולי לומר מה זאת פרוזה טובה, אבל כשפוגשים אותה, יודעים שזה הדבר". יוני ליבנה, ידיעות אחרונות <המשך לקרוא>

"אלי שמואלי מתאר בכישרון רב את קשיי היום יום, את הבטלנות, את העוני, דלות הקיום ואפילו חרפת הרעב, שאליהם הגיע יהושוע, צעיר ירושלמי בן ימינו שאינו תאב השכלה וקריירה, אך מאידך, אינו מוכן להסתפק בקיום שאין בו משמעות". איטו אבירם, הבלוג "התרשמות" <המשך לקרוא>

"לכל גיבור-על יש את ה'סופר פאואר' שלו – כח העל של יהושע זה הכח להתפטר, כמה מאתנו עלובי החיים הכלואים בעבודות איומות אותן אנחנו שונאים, מפנטזים על כח-על כזה?" גיא נבו, זמן ישראל <המשך לקרוא>

בתקשורת

מעריב, ריאיון עם כרמית ספיר ויץ, 27.02.2020 <לקריאה>

גלי צה"ל, ספרים רבותי ספרים, עם ציפי גון-גרוס, 07.02.2020 <להאזנה; 6:55>

כאן תרבות, מה שכרוך, עם יובל אביבי ומיה סלע, 10.04.2020 <להאזנה>

אישוליים

הוצאת פרדס, 2015 • לדף הספר בהוצאת פרדס • בצומת ספרים • באתר עברית • פרק ראשון

יהושע בן ה-25 מעולם לא היה עם אישה. התקופה היא שנות התשעים, וירושלים שקועה בלאומנות ובעליבות חסרת קדושה. שם, יהושע מחפש אהבה. כשפורצת מלחמה, הגברים מגוייסים, ויהושע נשאר מאחור. לפני שתסתיים המלחמה והגברים האחרים ישובו, עליו למצוא את דרכו לליבה של אישה. כשהוא אינו מקליד מיקודים במשמרות לילה במרכז מיון של דואר ישראל, הוא צועד על המדרכות של ירושלים של מטה, כדי להגיע למועדוני הריקודים האופוריים ולפאבים הנטושים, בניסיון לפנות לנשים, אבל שוב ושוב זוכה רק לבוז וללעג. לילה אחד, אישה צעירה מופיעה בדואר, ומובלת אל המחשב הסמוך לזה של יהושע. היא מדברת אליו, ובכך, הופכת לאדם הראשון בחדר שאי-פעם פנה אליו.

פרס משרד התרבות להוצאת ספר ביכורים (2015) • פרס מלגת תכנית "פרדס" של הספרייה הלאומית (2016-2017) • פרס "עם הספר" מטעם קרן רבינוביץ' (2016) • מענק י"ל גולדברג של הקרן הקיימת לכתב יד (2015)

ביקורות

"נסו לא להחמיץ את הספר הצורב והחזק הזה. זו ספרות. כך זה נראה. חי ובוטה וכואב ומתנועע ושוב חי. רומן שהוא נצר לשושלת העברית הגדולה של גבריות שרוטה – אולי התופעה המובהקת ביותר במסורת הספרותית שלנו – ששלושת קודקודיה הם ברנר, חנוך לוין ויעקב שבתאי". "גיבור 'אישוליים', ספרו הראשון של אלי שמואלי, הוא יהושוע. צעיר ירושלמי חסר אמצעים שעובד עבודת דחק בדואר, שם הוצב על ידי חברת כוח אדם. יהושוע נפלט מהצבא ואחר כך הפסיק את לימודי הפילוסופיה שלו וחי במחסן ירושלמי עלוב. הוא בתול שנטרף מתשוקה אך לא מצליח לשכב עם בחורה. הוא לא מספיק אטרקטיבי להרגשתו, לא מספיק מוצלח, לא מספיק נורמלי. יש כאן תיאורים עזים ביותר של התשוקה הגברית הלא-נמלאת, של העולם השטני שבו יש כאלה שזוכים ויש כאלה שלא זוכים בתענוג הבסיסי כביכול של המין. עולם שבו נוסע יהושוע עד חיפה כדי להידחות על ידי בחורה שגם הוא אינו משתוקק אליה ביותר, שבו פורקן חלקי מושג באמצעות מפגש עם בחורה נכה שמוליכה אותו שולל, שבו הוא נוסע לסיני כדי להידחות על ידי תיירות מגניבות". "זירת החיפושים והתעייה והייאוש היא הזירה הירושלמית. זו עיר של עוני ועליבות, שמתוארים כאן באופן רב-רושם, גיהינום של כיעור שהבזקי יופי לא מושג מכתימים אותו פה ושם. עיר שהאופיום הלאומני ששואפים תושביה נועד לעזור להם לערפל מעט את המודעות לעליבותם". אריק גלסנר, ידיעות אחרונות <המשך לקרוא>

"לאלי שמואלי יש טביעת עין לתאר בצורה נוגעת חולשות אנוש, לעצב דמויות בוקובסקאיות שהעליבות ניגרת מהן כמו שמן מכונות המשחיר את המדרכה. כמו הגיבור האנטילופי שלו, גם לאלי שמואלי יש קול פואטי שונה מהעדר הספרותי של ימינו". ירון אביטוב, מקור ראשון <המשך לקרוא>

"שמואלי עיצב בספרו נוכחות מעמיקה ורבת-ממדים של גבר צעיר, רגיש מאד, חושני ביותר ורוחני מאד, החי חיי עוני והשפלה אפורים. מתוך כך עולה שאלה זועקת על הנסיבות והסיבות לצורת חייו של האדם, ל"גורלו" של אדם עכשווי, ועל משמעותה של המשמעות בעידן הזה". מנימוקי שופטי תכנית מלגת פרדס, הספרייה הלאומית <המשך לקרוא>

בתקשורת

לאישה, ריאיון עם דפנה לוי, 26.10.2015 <לקריאה>

השאלון במגזין קורא בספרים, מאת ירין כץ, 08.10.2015 <לקריאה>

ספוטלייט באתר של נילי דגן, ריאיון עם נועה לקס, 15.04.2016 <לקריאה>

האל שהכזיב הוא אתה

הוצאת פרדס, 2017 • לדף הספר בהוצאת פרדס • בצומת ספרים • באתר עברית • מתוך הספר

וּמִישֶׁהִי אָמְרָה,
"בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁתִיתִי — הָיִיתִי בַּת 21".
הִיא אָמְרָה אֶת זֶה בָּעֲבוֹדָה מוּל שֻׁלְחָן
שֶׁיָּשְׁבוּ סְבִיבוֹ 15 גְּבָרִים וְנָשִׁים,
אוֹכְלִים אֶת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּהֶם
בָּעֲבוֹדָה.
אָמַרְתִּי "עַד שֶׁהָיִיתִי בֶּן 21 הִסְפַּקְתִּי לִקְבֹּר אָדָם".

בספרו "האל שהכזיב הוא אתה" אלי שמואלי עובר דרך תחנות חיי היום־יום — התור בסופרמרקט, ההמתנה בתחנת האוטובוס, ארוחת הצהריים בעבודה — ושם הוא מוצא שירה. בישירות לא מתחנפת הוא חושף את השלד שמתחת למבנה השגרה. שיריו של אלי שמואלי פורסמו בכתב העת מאזניים, בעיתון הארץ ובמגזין העוקץ. זהו ספרו השני. קדם לו הרומן "אישוליים" (סדרת "מלח מים", הוצאת פרדס, 2015)

ביקורות

"לקראת סוף ספר השירה הראשון של הסופר והמשורר אלי שמואלי (יליד 1977, ירושלים), "האל שהכזיב הוא אתה" (פרדס, 2017), מופיע השיר "הסִפרותנים", ששמו מעיד על היכולת הלשונית המקורית של מחברו כפי שהיא באה לידי ביטוי למשל ברומאן הראשון שלו "אישוליים" (פרדס, 2015), ופתיחתו מעידה על נקודת המבט שלו: "אַתָּה לֹא יָכוֹל לְנַצֵּחַ אוֹתָם. / הַחוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם גְּבוֹהוֹת מֵהָרֵי אֱדוֹם / כְּשֶׁהַשְּׁקִיעָה מֵאֲחוֹרֶיךָ. / זֹאת מִפְלֶצֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֵינְסוֹף רָאשִׁים / וַאֲפִלּוּ לֹא זוּג עֵינַיִם אֶחָד / לְהִסְתַּכֵּל לְתוֹכוֹ. / מוּטָב שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתָם בִּמְנוּחָה. / עֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר שֶׁלְּךָ. לְבַד. / בָּעוֹלָם הָרָגִיל, הַלֹּא־סִפְרוּתָנִי. / הוּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ"". אילן ברקוביץ', הארץ <המשך לקרוא>

"בספר שיריו הראשון האל שהכזיב הוא אתה ממשיך אלי שמואלי במגמה שאפיינה את אישוליים, ספר הפרוזה המצוין פרי עטו (פרדס 2015). כתיבה ניהיליסטית, מודעת לחוסר הישע, לריקנות, העליבות וחוסר התכליתיות האוחזים בחייו המודרניים של האדם בכלל והאמן בפרט. ". שלמה בן-בסה, עיתון 77<המשך לקרוא>

"בני האדם קשים יותר מדי, קיימים מדי, בתל אביב וירושלים להיות חזק זה לשכוח שאתה חלש. לעמוד עם הזקנות בשמש ולזהות את יופיין, לראות בהן גיבורות על". חגית גרוסמן, הבלוג <המשך לקרוא>

המסע הארוך אל המובן מאליו

הוצאת עתון 77, 2022 • לדף הספר בהוצאת עתון 77 • בצומת ספרים • לרכישה ישירה

כתיבתו של אלי שמואלי נוטה לאתגר את מה שמתייחסים אליו כ"חשוב"; נראה שדווקא הדברים שנוטים שלא להתייחס אליהם הם שלוכדים את ההוויה הפנימית. בזמן כתיבת השירים – שבו החברה נשטפה בתחושה של התמוטטות והתפוררות תמונת העולם – כל מעשה אישי וכל מחשבה הם משק כנפיים של פרפר שיגרום להוריקן בצדו השני של העולם – הכל אישי והכל פוליטי. אך לפעמים אדם כבר לא יכול להקשיב למטח האצבעות המקלידות. הוא מעדיף לשמוע את המוסיקה של התיפוף ולרקוד.

ביקורות

אילן ברקוביץ', עתון 77, גיליון 427, דצמבר 2022